Information in English
מידע ברשתהיסטוריהמולטימדיהחדשות המדרחובמידע והתמצאותמי אנחנו

היסטוריה


אי אפשר בלי קצת היסטוריה

בשנת 1820 הוקם הבית היהודי הראשון ביפו. הגביר ישעיה אג'ימן מקושטא בנה חאן בשם "שאר אל יהוד", ששימש לעולים יהודים (הבית נהרס ושרידיו נמצאים ב"גן הפסגה" ביפו). באמצע המאה התשע עשרה מנתה הקהילה היהודית, שאיגדה ספרדים ואשכנזים, כ-400 איש. בתקופה זו התיישבו בעיר גם מתיישבים זרים, אמריקנים ולאחריהם טמפלרים. ב-1892 נחנכה מסילת הברזל מיפו לירושלים, שהגבירה את תנועת הצליינים והתיירים. בתקופת העלייה הראשונה גדלה האוכלוסייה היהודית ביפו. הצפיפות והקשיים הכלכליים הביאו להקמת השכונות נווה צדק (1887) ונווה שלום (1891). יפו הפכה לשער ולמרכז היישוב היהודי החדש. בה שכנו לשכות "חובבי ציון" ו"גאולה", הוועדים המרכזיים של הסתדרות הפועלים, אגודת המורים, בית חולים, בתי ספר לבנים ולבנות, הגימנסיה העברית (נוסדה בסמטת הגימנסיה העברית, סמוך ל"כיכר השעון", ולימים הועברה לרחוב אחד העם, כיום "מגדל שלום"), סמינר למורות, הבנק היהודי הראשון - בנק אפ"ק רחוב יפת), בתי מלאכה ובתי חרושת. אנשי העלייה השנייה הביאו להגדלת מספר היהודים ביפו והוקמו השכונות מחנה יוסף, כרם התימנים ואוהל משה (1904-1905). בשנת 1906 נוסדה שכונת "אגודה לבוני בתים", ששינתה את שמה ל"אחוזת בית". חברי השכונה רכשו את אדמות "כרם ג'באלי", ערכו הגרלה לחלוקת המגרשים ובעזרת הקרן הקיימת לישראל נבנו 60 הבתים הראשונים בשכונה.

ובכן...אחרי "אחוזת בית" הוקמו עוד שכונות, כיחידות בפני עצמן ובשנת 1911, לאחר שקיבלו הלוואה מהקרן הקיימת לישראל, הקימה קבוצה של ארבעים משפחות מיפו ומנווה-שלום, ביוזמתם של שלמה לויצקי, מאיר שולמן וחיים רידנית, שהתגוררו עד כה בתנאי שכירות קשים, היו ממעמד כלכלי נמוך יותר מאלה של מייסדי "אחוזת-בית", ורובם היו בעלי מלאכה, פקידים וסוחרים זעירים (חלקם היו חברים באגודת "אחוזת בית" אך מסיבות כלכליות לא יכלו להצטרף לאמנה), את שכונת "נחלת בנימין" על שטח של 21.3 דונם, שנותרו בחלק המזרחי של אדמות "כרם ג'באלי", מצפון-מזרח לגימנסיה ונמכרה לה באביב 1910 על-ידי חברת "אחוזת בית" וחברת "גאולה" .שכונת נחלת בנימין השתרעת על הרחובות: נחלת בנימין, קלישר, מוהליבר והרחובות הסמוכים.
מקור השם, כך מספרים, היה נתון לוויכוח: מייסדי האגודה פנו בבקשת הלוואה למספר גופם. הם אמרו כי במידה שהקרן הקיימת תיעתר לבקשתם יאמרו כי השכונה נקראת על-שם בנימין זאב הרצל, אם הברון רוטשילד יענה בחיוב יאמרו כי השכונה נקראת על-שם בנימין אדמונד דה רוטשילד - בכל מקרה קראו לשכונה בשם נחלת-בנימין.
בשכונה היו 35 מגרשים שחולקו בהגרלה. המגרשים היו קטנים מאלה שב"אחוזת-בית".לאגודת "נחלת בנימין" כמו גם לאגודת האחרות היה ספר תקנות שחייב את החברים לבנות את הבתים ב"טעם וביופי" ולפי אמות המידה של הבנייה המודרנית באירופה.
הבתים ברחוב היו בנויים על פי תקנות הבניין – משני צדי הרחוב הראשי וברווחים קצובים של 4 מ'. החצרות מוקפות גדרות זהות, עשויות עץ ולא אבן, עקב מצבם הכלכלי של מייסדי "נחלת בנימין".
הרחוב הראשי - רחוב נחלת בנימין, (שהיה הארוך ביותר בתל-אביב, החל בשדרות רוטשילד בדרום והסתיים צפונית לרחוב גרוזנברג) תוכנן כך, שרוב בתי השכונה יהיו צמודים אליו לאורכו. הבתים היו ברובם בתים קטנים, חד-קומתיים, מכוסים גגות רעפים, כללו שני חדרים, מטבח ומרפסת והיו מוקפים בגינות. ציונה רבאו מתארת כך את בית הוריה ברחוב: "שורת ברושים הובילה אל הכניסה האחורית… מדרגות מספר בין שיחים של פרחי לילה הובילו אל מרפסת מרווחת גדורה במעקה עץ… המטבח שלנו היה שיא הלוקסוס באותם ימים… מסדרון ארוך חיבר את חדר האוכל עם הסלון והחדרים האחרים… שתי צפצפות זקופות ניטעו משני עברי המרפסת… אבא אשר כה השתוקק להקים בית ונחלה בארצנו, זמין את הגנן הנודע מר טנצמן משרונה לתכנן את הגינה סביב לביתנו". ("ההיסטוריה של ת"א, יעקב שביט).
התלות של שכונת נחלת בנימין במכון המים של תל-אביב והמחסור שלה בכסף להקמת תשתית עצמאית הניע אותה להתאחד עם השכונה הוותיקה ממנה. נחלת בנימין קיבלה על עצמה את תקנות תל-אביב, התחייבה להשתתף בהוצאות ולשלם באופן יחסי (12.5%) בעד הרכוש הציבורי כמו מפעל המים, הגן הציבורי (השדרה) המעבר על פסי-הרכבת, ועוד. (פרוטוקולים מהישיבות, ומכתבים על הנושא אפשר למצוא בארכיון העירוני של תל-אביב בבניין העירייה). בספטמבר 1912 - כאשר היו בה עשרים וחמישה בתים – הצטרפה נחלת בנימין לתל-אביב ובעקבות זאת הואץ גידול השכונה. בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם הראשונה נעקרו הגינות שלפני הבתים, בקומות הקרקע נפתחו חנויות ובתי-מלאכה, ורחוב נחלת בנימין הפך לרחוב המסחרי המרכזי של העיר.
הרחוב, בהיותו ארוך וישר, התאים לעריכת טקסים ואירועים (דוגמת תחרות ההליכה על קביים, שמשכה קהל רב).
אך עם הזמן התחוללו ברחוב שינויים והוא איבד מאחידות צורתו וגודל הבתים ששלט בתחילה. כל בית והאדריכל שלו. כך, שולב כאן, בבנייה, סגנון מזרחי: הופיעו כיפות, הוכנסו עמודים משוננים, דמויי מבצר: והעיקר - עיטורים. קרמיקה וכדים, עיטורים באבן וסגנונות בנייה שונים.

ראשית האדריכלות בתל-אביב

עד 1925 בערך, שלט בנוף העיר הבית החד-משפחתי ואפילו בתי דירות להשכרה לא עלו על שתי קומות. מ-1925 נבנו הבתים שלוש קומות, שש דירות לפחות בכל בית, והצפיפות גדלה. רח' נחלת בנימין (כמו גם רח' הרצל ואחריהם רח' אלנבי), הפכו לרחובות מסחר. הגינות שלפני הבתים נעקרו, עצים נכרתו ותל-אביב קיבלה אופי "עירוני" יותר.
כפי שכבר צוין תל-אביב נבנתה שכונות שכונות, בהתאם לרכישת הקרקעות, וכל שטח תוכנן בפני עצמו ללא תכנית כוללת. תל-אביב בשנות ה-20 ובראשית שנות ה-30 היתה תערובת מיוחדת במינה של שכונת מגורים פרברית וכרך. רחובות למסחר בלבד לא היו קיימים, ואפילו ברחובות נחלת בנימין, הרצל ואלנבי, שימשו למסחר לרוב רק הקומות התחתונות.
היהודים יוצאי רוסיה ופולין, שהיו רוב מניינו של הישוב החדש, לא הביאו אתם מארץ מוצאם מסורות אדריכליות משלהם.
עצם הקמתה של "אחוזת בית" מחוץ לתחומי העיר יפו חייבה גישה שונה. הכל היה צריך להיעשות מחדש. בשכונות החדשות להבדיל מהשכונות הישנות שבהם התכנית הכללית היתה מזרחית ביסודה התכנית הכללית בשכונה החדשה היתה אירופית.
בדרך כלל הסתפקו בבנאי-קבלן ערבי. היו שהתלבטו בענייני צורה וסגנון, אך לא היתה להם מסורת, כמו לגרמנים למשל, שבנו את מושבותיהם כמו במולדתם (וירטנברג). נוסף לכך לא היו בארץ אדריכלים יהודים בעלי רמה. השכונות היהודיות בירושלים שמחוץ לחומות ובתי החולים בסוף המאה ה-19 תוכננו בידי אדריכלים גרמנים, שנזדמנו למקום לרגל בניית כנסיות וכד'. גם על תכנונה של תל-אביב נתמנו שני מהנדסים אדריכלים גרמנים, שבאו לארץ לבנות את בניית הקיסרות הגרמנית בירושלים.
את הבתים של תל-אביב בראשיתה אפשר אפוא לחלק לבתים שנבנו בנוסח ערבי-יפואי בשיניים כלשהם, בחומרים המקובלים ביפו - אבן חול מטויחת ולא בלוקים של מלט, שכבר היו מיוצרים אז על-ידי חלוץ תעשיית הבניה בארץ ישראל - ארבר; המין השני כלל בתים, שתוכננו בידי מהנדס או אדריכל, אפילו ללא הכשרה והשכלה מספקת. בתים אלה לא היו בדרך כלל אלא נוסח נאיבי ופרובינציאלי לדוגמא אירופית כלשהי.
בשנים בהן נוסדה תל-אביב, נוסד בית הספר "בצלאל" בירושלים. פרופ' שץ, מייסדו ומנהלו, גרס, שאמנות יהודית מקורית חייבת להתבסס על אמנות המזרח. בניין "בצלאל" בירושלים היווה בעיניו דוגמא לכך. לגישתו היתה השפעה מסוימת, אם גם מוגבלת.
בבנייני תל-אביב ניתן לראות את אותה האקלקטיקה הרואה עיטור כסגנון שלה הטיף פרופ' שץ.

בתי העיר בשנות ה-20

עד לאמצע שנות ה-20 שלט בתמונת העיר הבית החד-קומתי והדו-קומתי, באדריכלות נמשך אותו מצב כבשנותיה הראשונות של תל-אביב, היינו, בליל של סגנונות. בעצם אי אפשר לדבר על סגנון בתי תל-אביב בתקופה זו לא היתה בהם, ברוב המקרים, אלא הרכב עיטורים על מבנה שלא היתה לו כל שייכות לכך.
היה זה, בעצם, המשך לרמה נמוכה למדי, של אותה אקלקטיקה, ששלטה באירופה במאה ה-19 אבל בשנות ה-20 של המאה כבר היתה שייכת לעבר. אנו מוצאים בתים בלבוש רנסנסי אוריינטלי נוסח "בצלאל" (או אחר), שאפשר לייחסם לאותו הסגנון מתחילת המאה, המכונה "יוגנד שטיל". סגנון זה, שהיה מטבעו עתיר קישוטים, מתגלה בצורות שונות ועל רמות שונות ברבים מבנייני התקופה.
האדריכלות בתל-אביב היתה מעשה כלאיים: בנייה ערבית-מקומית עם ניסיונות לקשט את הבתים בעיטורים שאולים מסגנונות שונים, אירופיים ומזרחיים.

שימור רחוב נחלת בנימין

הרעיון לשימור חלק מרח' נחלת בנימין עלה עוד באמצע שנות ה-60. אך הרעיון נגנז.
עם התגברות המודעות לשימור בניינים היסטוריים, שבהם מצטיין רחוב זה במיוחד, ב-1985 מימשו את הרעיון לשמר את רח' נחלת בנימין - בין כיכר מגן דוד לרח' גרוזנברג. בקטע זה מצויים בניינים בעלי חשיבות היסטורית-אדריכלית משנות ה-20 וה-30, שרובם השתמרו טוב יחסית וראויים לשיקום ולשימור. המדרחוב נפתח לקהל במרץ 1987. כיום זהו רחוב מרוצף נוח למעבר הולכי רגל, הנפתח רק בשעות מסוימות לכלי רכב לצורך פריקה וטעינה.

סיור ברחוב

המחצית הראשונה של שנות השרים החלה תקופת "חלומות הבנייה" בתל-אביב שהושפעה בין היתר מן האסכולה בבנייה שדגל בה בוריס שץ. תורתו של שץ עמדה על סגנון מזרחי מודרני והחייאת מוטיבים עבריים קדמוניים באדריכלות ועל שילובם של אריחי קרמיקה תוצרת בצלאל בחזיתות הבתים.
בית מספר 1 - בית משפחת פולישטוק , בניין עם חזית עגולה ובה היו מוכרים את "נעלי פיל". בניין נוסטלגי לכל אלו בינינו שהוריהם קנו להם שם נעליים. גם לשכת הגיוס לצבא הבריטי שכנה בבניין זה.
בית מספר 8 -  הידוע גם בכינויו "בית הדקל", נבנה על-ידי האדריכל י.צ. טבצ'ניק בשביל הלל הכהן ב-1922. טבצ'ניק אימץ את סגנון ה"יוגנדשטיל" (הזרם הגרמני של סגנון ה"ארט –נובו" ובנין זה הוא אולי הדוגמא השלמה ביותר של הסגנון). הבניין מלא במוטיבים יהודיים נוסח בצלאל אל פי תורתו של בוריס שץ. מגן דוד, מנורת שבעת הקנים וקישוטים מזרחיים רבים, המזכירים גם את קרנות המזבח. בניין זה המוכר כ"בית הדקל" על שום עץ הדקל העובר בחזיתו של הבית מן החלון בקומה השניה לשלישית. הגזע עובר במרכז החלונות בעוד הצמרת הינה ויטראז' בחלון העליון. בחלקו העליון של הבית, במרכז, השאירו הבעלים מספר שורות לבנים מדורגות, לא מטויחות, וזאת, בהתאם למסורת היהודית, כזכר לחורבן בית-המקדש. על מעקי המרפסות העשויים מתעת, סורגים בצורת מנורת שבעת הקנים.
בתכנון המקורי של הבית ביקש טבצ'ניק לשלב את לוחות הברית בחלקו העליון של הבית, אבל הוועדה הטכנית העירונית דחתה את בקשתו ואיימה לפסול את התכנית כליל בנימוק שאין לכלול מוטיבים דתיים מקודשים בבניין שאינו בית כנסת.
בית מספר 13 - נבנה על-ידי שמואל לוי, יהודי יליד בולגריה. (כדאי להסתכל בו מעברו השני של הרחוב כדי לראותו במבט כולל). הבית נבנה ב- 1926 ובקירותיו שובצו לוחות קרמיקה, כנראה, אחד הקשרים עם בית הספר לאמנות בצלאל בירושלים, ומבטאים את החיפוש אחר "האלמנטים העבריים" בשנות ה-20. לצידי האריח המרכזי אריחי קרמיקה נוספים, מונחים באופן סימטרי. הם מתארים אורחת גמלים וחמורים. בקומה העליונה, משני צידי החזית, תמונות "רועה צאן" עם אורנמנטיקה מזרחית כעיטור משני.
בפינת רחוב רמב"ם ניצבים שני בתים מונומנטליים: בית העמודים - שתכנן יהודה מגידוביץ' ובית הכדים - הבית הראשון שתכנן זאב רכטר בתל-אביב.
בית מספר 16 - בית רוזנברג "בית הכדים", נבנה בשנת 1925 ותוכנן על-ידי האדריכל מגידוביץ. בית המדרגות מסתיים בכיפה. הבניין מכונה גם "בית הכדים", בשל הכדים בעלי הסגנון היווני המונחים מעל לקומתו הראשונה. בפינת הבית מרפסת מעוגלת, המסתיימת במעקה עמודונים. מולו - מעברו השני של רחוב רמב"ם, נמצא "בית העמודים".
בית מספר 12-16 - בית זלמן נח, "בית העמודים" תוכנן על-ידי האדריכל יהודה מגידוביץ'. זהו בניין גדול ממדים הנמשך מרח' רמב"ם לרח' התבור ומשתרע על שטח של כשני דונם נבנה בסגנון ניאו-קלאסי ומאופיין בשפע קשתות ועמודים ומכאן כינויו "בית העמודים". הוא הוקם בשנות ה-20 כבית דירות להשכרה. מספרים כי בונה הבית זלמן ברון, עולה מארה"ב שרכש אז את השטח עבור 209 לירות שטרלינג. התעשר מפיצויים שקיבל מפורד עקב פציעתו בתאונת דרכים.
בית מספר 18 - בית-החולים "הדסה" הישן, החל את פעולתו במאורעות 1921. תחילה יועד להכיל את אכסניית "ספקטור" מיפו, אך הצורך הדחוף בבית-חולים הכתיב את ייעודו החדש של הבניין. רק כעבור מספר שנים הוקם בניין בית-החולים "הדסה" ברחוב בלפור. לאחר שהועבר בית החולים לרח' בלפור הבניין שימש את הבנק האפותיקאי. הוא מהווה חלק ממערכת מבנים בצורת משולש, בין הרחובות נחלת בנימין, מוהליבר ושפ"ר.
בית מספר 27 / פינת רחוב גרוזנברג 32 - מלון נורדאו שתכנן יהודה מגידוביץ עבור מ. דיכטר. עם מגדל וכיפה עם רעפים בצבע כסף. בטבור הכיפה נבנה חדרון אשר שימש לרומנטיקנים. מספרים כי גם מנהיגי ה"הגנה" מצאו בו מסתור מפני הבריטים. המלון היה מפורסם בגלל הגג שלו.
סמוך לו, לכיוון רח' אלנבי, נמצא קולנוע "אופיר", בית הקולנוע השני בתל-אביב.
אחרי ביקור בקטע הרחוב שבין אלנבי וגרוזנברג – מדרחוב נחלת בנימין אשר הופך בימי שלישי ושישי משעות הבוקר ועד החשכה לבזאר צבעוני וססגוני של אומנות מוזמן להמשיך עוד קצת הלאה כדי להתרשם מעוד כמה אבני יסוד ובתים מיוחדים מראשיתה של תל-אביב.
הבית של אברהם קריניצי - בית דו-קומתי (נחלת בנימין – פינת מונטיפיורי).
מלון פלטין - פינת הרחובות אחד העם ונחלת בנימין. נבנה בשנת 1925 על-ידי האדריכל ברוואלד (בונה הטכניון ובית-הספר הריאלי בחיפה). ניסה ליצור סגנון מיוחד המבוסס על אדריכלות האיסלאם ניסיון זה נבדל מהמקובל עד אמצע שנות ה-20 הדבקת קישוטים אוריינטליים. חזית המלון עשויה עם צורות מזרחיות המשולבות בבנייה מודרנית. בבניין חלונות מקומרים, גזוזטראות וחלונות תאורה.
במלון פלטין נערכו קונצרטים של התזמורת הפילהרמונית ותערוכות ציור. התגוררו בו גם פקידים גבוהים של השלטון הבריטי.
נחלת בנימין פינת שד' רוטשילד - הבאר הראשונה, עם הקמת "אחוזת בית", גרעינה של תל-אביב, היה הכרח לדאוג לאספקת מים לשכונה. הוקצה שטח ציבורי לחפירת באר, שנחפרה לעומק 25 מ', והותקנה משאבה עם מנוע קרוסין של 4 כ"ס, בעל כושר שאיבה של 15 ממ"ק לשעה. מעל לבאר הוקם מבנה ששימש את ועד השכונה ומוסדותיה. עם הפיכת השכונה לעיר, שוכנו משרדי העירייה במקום אחר, והמבנה שימש את המשטרה, מד"א ומכבי האש - עד לסוף תקופת המנדט. מעל לבאר הוצבו שני מכלי מתכת גדולים, והמבנה היה למגדל המים הראשון של תל-אביב.


יצירת קשר ראשי
Anona Design אתרי אינטרנט איכותיים פותח במקור על ידי אפריקום מערכות
Original vision & Operation
by Conceptrio
© כל הזכויות שמורות
לעמותת אומני מדרחוב נחלת בנימין
info@nachlat-binyamin.com

hogan hogan outlet scarpe hogan